איך למצוא את כתובת ה-IP המקומית של מתקן כרייה
איך למצוא את הכתובת של מתקן כרייה ברשת שלך דרך הנתב, דרך Windows או דרך מערכת הפעלה לכרייה, ואיך לגרום לה להישאר קבועה.
מקומית מול ציבורית: שתי כתובות שונות
למתקן הכרייה שלך יש שתי כתובות. כתובת ה-IP הציבורית היא מה שכל האינטרנט רואה, כולל הבריכה; כל המכשירים בבית שלך חולקים אותה. כתובת ה-IP המקומית (בדרך כלל מתחילה ב-192.168. או ב-10.) קיימת רק בתוך הרשת שלך, והיא מה שצריך כדי לפתוח את לוח הבקרה של מתקן, להתחבר אליו ב-SSH או לכוון אליו ניטור. דף הגדרות התשלום של הבריכה מציג את כתובת ה-IP הציבורית של הוורקר שלך; המאמר הזה עוסק בכתובת המקומית.
הדרך המהירה ביותר: לשאול את הנתב
דף הניהול של הנתב שלך מציג כל מכשיר מחובר עם כתובת ה-IP המקומית ושם המארח שלו (יש לחפש "מכשירים מחוברים", "לקוחות DHCP" או "רשימת לקוחות"). זה עובד לכל מתקן כרייה ולכל מערכת הפעלה בלי לגעת במתקן, וזו הדרך למצוא מתקן שאין גישה למסך שלו.
מהמתקן עצמו
- Windows: יש לפתוח שורת פקודה ולהריץ ipconfig, ואז לקרוא את כתובת ה-IPv4 של המתאם הפעיל.
- Linux: יש להריץ ip addr (או hostname -I); הכתובת בממשק ה-LAN שלך היא הנכונה.
- מערכת הפעלה לכרייה (HiveOS, RaveOS ודומות): כתובת ה-IP המקומית מוצגת במסך המסוף של המתקן ובפרטי המתקן בלוח הבקרה באינטרנט.
לקבע את הכתובת
DHCP יכול לתת למתקן כרייה כתובת אחרת אחרי הפעלה מחדש, וזה שובר סימניות וניטור. הפתרון הוא שריון כתובת DHCP בנתב (קישור כתובת ה-MAC של המתקן לכתובת IP אחת): המתקן שומר על כתובת קבועה בלי שום הגדרה במתקן עצמו.