הגדרות תוכנת הכרייה שבאמת חשובות
חמש ההגדרות שמשותפות לכל תוכנות הכרייה, מה כל אחת עושה, וברירות המחדל שאין לשנות בלי סיבה מדודה לכך.
חמש ההגדרות שחשובות
כל תוכנת כרייה, מכל מותג, מוגדרת באמצעות אותם חמישה דברים: האלגוריתם, כתובת הבריכה והפורט, הארנק (עם שם הוורקר), הבחירה ב-TLS ואפשרויות הכוונון. ארבעת הראשונים קובעים אם הכרייה תתבצע בכלל; רק החמישי נוגע למהירות. את ארבעת הראשונים יש לקחת מדף התחלת כרייה, ואת החמישי אפשר לראות כשיעורי בית רשות.
שמות וורקרים וכמה מתקני כרייה
יש להוסיף שם וורקר קצר אחרי כתובת הארנק שלך (עם נקודה ביניהם), כדי שכל מתקן כרייה יוצג בנפרד בלוח הבקרה. בלי שמות, כל המתקנים מדווחים כוורקר אנונימי אחד, ואי אפשר לדעת איזה מחשב נפל. מומלץ להשתמש באותיות ובספרות פשוטות ולשמור על שם קצר.
TCP או TLS
כאן אותו פורט משרת את שניהם: stratum+tcp:// לחיבור רגיל, stratum+ssl:// לחיבור מוצפן. ל-TLS אין עלות משמעותית בביצועים, והוא מסתיר את כתובת הארנק שלך מכל מי שצופה בנתיב הרשת; בכל חיבור שאינו אמין לגמרי, יש להשתמש ב-TLS.
כוונון: לשנות דבר אחד בכל פעם
עוצמה (intensity), תהליכונים ודגלים לכל GPU מחליפים יציבות במהירות. ערכי ברירת המחדל נבחרו כך שיעבדו בכל מקום; כל צעד הרחק מהם הוא ניסוי שלך. יש לשנות הגדרה אחת, להריץ מספיק זמן כדי לסמוך על המספר (הממוצע של 24 שעות בלוח הבקרה, לא הקריאה הרגעית במסוף), ולרשום הערות. המאמר על כוונון GPU במרכז העזרה הזה מתאר את השיטה המלאה.