הורדת מתח (Undervolting): למה עבודה איטית יותר בדרך כלל מרוויחה יותר

המספר הלא נכון

כמעט כולם מכווננים מתקן כרייה לפי קצב האש, כי זה המספר שתוכנת הכרייה מציגה בגדול. זה המספר הלא נכון, וזו הסיבה שכל כך הרבה מתקנים מוגדרים להרוויח פחות ממה שאותה חומרה הייתה יכולה.

מה שמוכרים בפועל זו עבודה. מה שמשלמים עליו בפועל אלה וואטים. לכן המספר שקובע אם מתקן מרוויח הוא עבודה לכל וואט, וקצב האש לבדו לא אומר עליו דבר.

למה העסקה אינה שקולה

צריכת החשמל של כרטיס עולה בערך בריבוע המתח שלו, בעוד העבודה שהוא מבצע עולה בערך ביחס ישר למהירות השעון שלו. אלה עקומות שונות, והפער ביניהן הוא כל ההזדמנות.

סחיטת האחוזים האחרונים של תדר השעון מכרטיס עולה במתח, ומתח עולה בהספק בריבוע. כך הקטע האחרון של הביצועים נקנה במחיר נורא, והחזרתו מחזירה הרבה יותר וואטים ממה שהיא עולה בעבודה.

מתי זה משתלם, ומתי לא

אם החשמל בחינם עבורך, אפשר להתעלם מכל זה ולהריץ את הכרטיסים במלוא הכוח: התפוקה הכוללת היא מה שרוצים, והיא מגיעה לשיא בראש הטווח.

אם משלמים על חשמל, וכמעט כולם משלמים, השיא הרצוי הוא השני. כל וואט שנחסך הוא כסף שנשאר, והוא נשאר בכל שעה של כל יום, וזה מה שגורם לכמה אחוזים להצטבר למשהו משמעותי.

יש סיבה שלישית שאין לה קשר לכסף. כרטיס שפועל מתחת למגבלה שלו קריר ושקט יותר, המאווררים שלו עובדים פחות ומחזיקים יותר זמן, וכל המתקן מזדקן לאט יותר. לזה יש ערך גם אם החשבון היה יוצא מאוזן.

מציאת הנקודה שלך

ההגדרות של מישהו אחר אינן ההגדרות שלך. שני כרטיסים זהים מאותה קופסה שונים זה מזה, וההבדל גדול מספיק כדי שיהיה משנה. לכן זו מדידה, לא מספר שמעתיקים.

• יש למדוד בשקע הקיר. מד חשמל לשקע עולה מעט מאוד והוא הדבר היחיד שרואה את כל המתקן: ההפסדים של ספק הכוח, הרייזרים, לוח האם והמעבד. המספר שהדרייבר מדווח הוא של הכרטיס בלבד, וכוונון לפיו מסתיר חלק ממה שמשלמים.
• יש לשנות דבר אחד בכל פעם ולתת לכל הגדרה מספיק זמן כדי שתהיה משמעותית. שלושים דקות לפחות, שעה עדיפה, כי ההתנהגות התרמית מתייצבת לאט.
• יש להתקדם כלפי מטה בצעדים. להוריד את מגבלת ההספק, לרשום את העבודה ולרשום את הוואטים, ולחזור על כך. היחס עולה בהתחלה. יש להמשיך עד שהוא מפסיק לעלות.
• הנקודה הזו היא התשובה שלך. מעבר לה הכרטיס מורעב והעבודה יורדת מהר יותר מההספק, וזה הצד השני של אותה עקומה.
• אחר כך יש לבדוק יציבות במשך יום שלם לפני שסומכים עליה. הורדת מתח שהיא אגרסיבית מעט מדי לא קורסת, היא מייצרת עבודה שנכשלת באימות, וזה גרוע יותר: המתקן נראה עסוק ומרוויח פחות.

ליבה וזיכרון הן בעיות שונות

ברוב האלגוריתמים אחד מהשניים עושה את העבודה והשני רק מצטרף לנסיעה, ומי מהם זה תלוי באלגוריתם ולא בכרטיס.

כשהזיכרון עושה את העבודה, לעיתים קרובות אפשר להוריד את הליבה הרבה כמעט בלי הפסד, ושם נמצאים הוואטים הקלים. כשהליבה עושה את העבודה, ההפך נכון, ואת הזיכרון בדרך כלל אפשר להשאיר כמו שהוא או להוריד.

הזיכרון הוא גם המקום שבו נדרשת זהירות. העלאת תדרי הזיכרון היא הדרך הקלאסית להרוויח כמה אחוזים ולהפסיד יותר מזה במניות שנכשלו, והכשלים לא תמיד מכריזים על עצמם. אם בכלל מכווננים את הזיכרון כלפי מעלה, יש לעקוב אחר שיעור הדחייה במשך יום אחר כך, ולא אחר קצב האש במשך דקה.

יש לבדוק בבריכה, לא בקונסולה

כוונון הסתיים כשהבריכה מסכימה איתו. הקונסולה של תוכנת הכרייה מדווחת מה הכרטיס ניסה; לוח הבקרה שלך מדווח מה הגיע בפועל והתקבל, ועל זה משלמים לך.

לכן הצעד האחרון הוא להשוות יום שלם בהגדרה החדשה מול יום שלם בהגדרה הישנה, לפי הממוצע בלוח הבקרה ולא לפי הנתון החי, ולוודא ששיעור הדחייה לא זז. הורדת מתח ששיפרה את הוואטים ובשקט עלתה לך כמה אחוזים מהעבודה שהתקבלה אינה שיפור, והקונסולה לעולם לא תגיד לך את זה.